הסיפור של דליסיה

שלום!
רציתי לספר על מקרה ששמעתי בקשר לבתי דליסיה.
אתמול, בעודי עולה במדרגות הבניין, שומע אני צעקות עזות וחזקות, אוזניי כאבו ורצו לדעת למה הן סבלו.
מתקרב לדלת ומאזין לצעקות, שומע אני צעקות קשות וכואבות.
"למה ארבעה", "מדוע גנבת אותם", "איך יכולת?"
הלכתי משם לבתי דליסיה, פגשתי אותה בחדר המדרגות, לא יכולתי לסבול את הצעקות הללו.
שאלתי אותה את יודעת מה קרה שם?
אמרה היא לא, מוזר שיש צעקות כאלה בבניין.
לפתע השכן האהוב עלי מלמעלה ששמו יהודה ירד עם אביו הזועם במדרגות לבתי דליסיה.
בתי שאלה מה קרה? ואביו אמר "כדאי שילמד איך לגנוב תפוחים"
לא רציתי להתערב, כי בכול זאת אני ב60 אני כבר זקן.
שאלתי את יהודה מה קרה וענה הוא לי, "דליסיה הזמינה את ארוסה ולא היה לה כיבוד לארוסה המגיע, אז אמרתי לה שאני אביא לה כיבוד והיא תחכה, הלכתי וגנבתי תפוחים בשביל דליסיה, אך אני אמרתי לה שאבי הסכים, ובכלל הוא לא ידע על זה כלום".

אני מבין מה אתה אומר בפעם הבאה תבקש לפני שאתה גונב משהו, אמרתי והלכתי לביתי.

בגדים לבר המצווה

היי שמי משה אני בן 60 חייט במקצועי, רציתי לספר לכם דבר מה או שניים.
אני בן אדם נשוי לאישה נפלאה בת 56 ששמה שרה, אך אנו משפחה ענייה ודלה.
יש לי 3 בנות ו2 בנים.
שמות בני: יחזקאל ואהרון, שניהם תאומים, יחזקאל גדול מאהרון ב2 דקות, שניהם בני 13.
שמות בנותי: דליסיה, מרב ואוסנת, דליסיה בת ה24 היא הגדולה מבין כולם, מרב בת 15 ילדת סנדוויץ, ואוסנת בת ה6 היא הבת זקונים במשפחתנו.
יש משפט אהוב עלי מאוד שנקרא "כסף זה לא הכול בחיים"
כעבור 13 שנה של אושר ילדי יחזקאל ואהרון מגיעים לגיל המצווה שבהם אני הופקדתי לתפירת בגדים חגיגים לילדי.
אך דבר מה אחד עצר אותי, כאשר רצינו לייצר את בגדיהם לא היה לנו מספיק כסף לקניית הבד.
ביקשתי כסף מאשתי אך לא היה לה מה לתת לי, חששתי מזה מאוד.
כיצד אוכל לייצר בגדים חגיגים לולא בד?!  שאלתי את עצמי.
במוחי עלה רעיון אלך לדליסיה בתי ואבקש ממנה אם תוכל לבקש סכום כסף מועט מארוסה.
ניגשתי אליה, וביקשתי ממנה.
אמרה היא לי לא אוכל כי עני ודל ארוסי יותר ממני, הוא בא לבקר אותי ואפילו כיבוד אין לי לתת לו, אך שכני מלמעלה הבטיח לי שייביא לי מעט כיבוד שאוכל לכבד את ארוסי.
עזבתי אותה, יצאתי לרחוב לפתע ראיתי כד קבור באדמה מוציא אני משם את הכד ולפתע רואה אני כמות מטבעות מדויקת לקניית הבד הייתי מאושר עד לב השמיים, הכנתי את הבגדים וחגגנו בביתנו הקט את בר המצווה של שני ילדי יחזקאל ואהרון.